סיפורי הצלחה

סיפורי הצלחה

סיפור הצלחה: א'

לפני שהגעתי אל "גשר אל הנוער" בכיתה ט', הייתי ילד נורא שקט, מופנם וחסר ביטחון. העמותה הקנתה
לי הרבה כלים ותמכה בי נפשית, ועזרה לי להתמודד עם הרבה בעיות שאני מאמין שהיה לי מאוד קשה
להתמודד איתן בלעדיה.
אני מאמין שאם פרויקט "גשר אל הנוער" לא היה חלק מהחיים שלי, לא הייתי מצליח להגיע לציונים כאלה
בבגרות ואולי גם לא הייתי מצליח להשיג תעודת בגרות. העמותה כיוונה אותי ולימדה אותי ו"נתנה" לי לא
רק דברים לימודיים, אלא גם העשרה שמעבר לכך, כמו ביקור בהצגות, מוזיאונים, טיולים שנתיים,
חברה תומכת ואנשים טובים שסבבו מסביבי תמיד.

לאחר שסיימתי את הלימודים התגייסתי לצבא וכרגע אני משרת בתפקיד מאוד קשה – נפשית, פיזית
ובכלל. אני מאמין שבזכות הפרויקט של "גשר אל הנוער" יותר קל לי להתמודד כיום בתפקידי ובזכות
הכלים שקיבלתי באותה התקופה אני מצליח לעמוד על הרגליים ולא להישבר, גם כשקשה ביותר. בשלב
זה של החיים אני מודה נורא לפרויקט שעזר לי לעצב מעצמי דמות חזקה מלאת ביטחון, והפך אותי
לאדם חכם, מלא בידע ובתובנות על החיים ובכלל..

סיפור הצלחה: ד'

אחרי שנה בעמותה התחלתי להרגיש שההישגים מביאים לי יותר ביטחון בעצמי. כשאתה מקבל במבחן 84 ,
אתה יודע שבלי העמותה היית מקבל אולי 50 ,ואז אתה מגלה משהו חדש על עצמך וזה נותן לך מוטיבציה
להמשיך. הבנתי, למשל, שאפשר לדחות סיפוקים. אני זוכר שהייתי מכור לכדורגל ולא הייתי מסוגל
להפסיד משחק, ועם הזמן למדתי שאם יש מבחן מחר, אז אני יכול לוותר על המשחק כולו ולראות רק
תקציר.
"גשר אל הנוער" עזרה לי לא רק מבחינת הלימודים אלא גם מבחינה ערכית ורגשית. לאורך כל התקופה
למדתי להכיר את עצמי ולהבין את הדברים החשובים באמת. הבנתי שלימודים והשכלה זה דבר חשוב.
הבנתי שחשוב להאמין בעצמך ואסור לוותר. הפעילויות ב"גשר" גרמו לי להרגיש שאני מוכן יותר לחיים, וגם
הרחיבו את המעגל החברתי שלי וגרמו לי להיות חופשי ופתוח יותר.

עדיין לא החלטתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, אבל ברור לי שלימודים אקדמאיים או מקצועיים יהיו
חלק בלתי נפרד ממהלך חיי. אני מודה על העידוד, התמיכה והעזרה, החום והאהבה שנתנו לי ב"גשר"
ובטוח שאני אשמור על זיקה לעמותה ואשתדל להחזיר לאחרים את מה שקיבלתי.

סיפור הצלחה: ב'

ב', בן 21 במקור מתל אביב. לפני שהצטרפתי אל עמותת "גשר אל הנוער" למדתי בתיכון עירוני ה' והיה לי
נורא קשה בלימודים, למרות הרצון שלי. עד שיום אחד המחנך שלי הושיב אותי ואת אמא שלי באסיפת
ההורים והציע שאצטרף לכיתה שבה מוציאים בגרות מצומצמת בלבד. אני ממש נלחמתי נגד ההצעה כי
לא רציתי "לרדת רמה". ואז המחנך הציע להפנות אותי ל"גשר אל הנוער". הוא הסביר לי בתמצית על
הפרויקט המדהים הזה, אבל המשפט המרכזי שאני זוכר היה שלא כל אחד יכול להתקבל: מי שרוצה להיות
ב"גשר" חייב להראות רצון גבוה ללמוד ולהצליח.
לפני הפרויקט וגם תוך כדי, לא חשבתי כל כך על הצבא, ואם כן חשבתי – זה היה בכיוון של להיות ג'ובניק.
גם בצו הראשון הצהרתי שאני לא רוצה קרבי . אבל אז הגיעה המנילה והגעתי איתה לעמותה, וביחד עם
המורים החלטתי אחרי הרבה דיונים שאני רוצה להתגייס לחטיבת כפיר.

התגייסתי לחטיבה ואז שיבצו אותי לגדוד שמשון ועברתי קורס מ"כים , ומאז ועד עכשיו אני מפקד. והנה
אני היום, שנתיים ותשע בצבא, כותב לכם כאן מחברון. בעוד שלושה חודשים אני משתחרר ויש לי איזה
שהוא כלי להתחיל בעזרתו את החיים, והכי חשוב – יש בי המון גאווה. התכנון שלי אחרי הצבא זה בעיקר
לעבוד ולהתפתח בתחום מנהל עסקים, כמו אבא שלי. אני פחות חושב כרגע על נסיעה לחו"ל.
לסיכום, ל"גשר אל הנוער" יש יכולות מדהימות: העמותה יכולה להרים כל אדם ואדם – כמובן אם יש לו את
הרצון לכך. הלוואי והעמותה רק תתפתח ותתקדם ותקבל בכל שנה עוד ועוד תלמידים, ומי יודע, אולי יום
אחד אני גם אגיע לפרויקט בתור מורה, מנהל, תורם, או לסתם ביקור… תודה רבה רבה רבה, אני לא אשכח
אתכם כל החיים שלי!